1, הָהֵם, בָּהֶם, וָהֶם2, כָּהֶם, כָהֵם, לָהֶם, שֶׁהֵם, מֵהֶם, — מלת הגוף לנסתרים, הרבים מן הוּא, sie; eux; they: ותשמש בכל השמושים ובכל הדרכים שמשמשת המלה הוּא: ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמים הֵם בראש' ג ז. ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הֵם רעים שם לז יו. ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הֵם בארץ שמות יד ג. מזה ומזה הֵם (הלוחות) כתבים שם לב טו. למען נסות בם את ישראל השמרים הֵם את דרך יי' שופט' ב כב. ויאמרו בני בנימין נגפים הֵם לפנינו כבראשנה שם כ לב. ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני יי' אתה וָהֵם ואהרן מחר במד' יו יו. אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימתו גם-הֵם גם אתם שם יח ג. ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם-הֵם חרטמי מצרים בלהטיהם כן שמות ז יא. ואת מתכנת הלבנים אשר הֵם עשים תמול שלשם תשימו עליהם שם ה ח. ומלאו בתי מצרים את הערב וגם האדמה אשר הֵם עליה שם ח יז. והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הֵם מלינם עליכם במד' יז כ. ויהי הֵם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו בראש' מב לה. הֵם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים שם מד ד. הֵם עם האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם ש"ב כ ח. ויצאו הֵם וכל מחניהם עמם יהוש' יא ד. — ובפרט להבליט את הגוף ולמעט אחרים: בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הֵם יקחו חלקם בראש' יד כד. לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הֵם ילכו וקששו להם תבן שמות ה ז. הֵם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים שם ו כז. כאשר מריתם פי במדבר צן במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הֵם מי מריבת קדש במד' כז יד. — וכמו מלת הקשר בין הנושא והנשוא: אלה הֵם בני ישמעאל בראש' כה יו. מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הֵם שם לד כג. שלשת השרגים שלשת הימים הֵם שם מ יב. ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הֵם שם מח ה. הנפלים היו בארץ בימים הָהֵם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם שם ו ד. ויהי בימים הָהֵם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם שמות ב יא. ויהושע בן נון וכלב בן יפנה היו מן האנשים הָהֵם ההלכים לתור את הארץ במד' יד לח. — ועם בכל"מ, בכל המשמעות של שמושי בכל"מ: והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בָּהֶם וישבר למצרים בראש' מא נו. ויקרא בָהֶם שמי ושם אבתי שם מח יו. את כל עבדתם אשר עבדו בָהֶם בפרך שמות ד יד. לא נשאר בָּהֶם עד אחד שם יד כח. ואחרי הגוים אשר סביבתם אשר צוה יי' אתם לבלתי עשות כָּהֶם מ"ב יז טו. וכנרות ונבלים לשרים ולא נראו כָהֶם לפנים בארץ יהודה דהי"ב ט יא. כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כָּהֵם יוקשים בני האדם קהל' ט יב. ויוסף יי' אלהיך אל העם כָּהֵם וְכָהֵם מאה פעמים ש"ב כד ג. ויעשו (אדם וחוה) לָהֶם חגרת בראש' ג ז, ר"ל לעצמם. ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות  ילדו לָהֶם שם ו א. את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן לָהֶם שם לד כא. — *ועם יחס שאליו כפול: קרא להם לבניו ספרי, ואתחנן לא. ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ברכ' ג.. ואמר להם לתלמידיו צאו וחשבו שבת נ.. — ועתה לא יבצר מֵהֶם כל אשר יזמו לעשות בראש' יא ו. מאת הגוים אשר סביבתיכם מֵהֶם תקנו עבד ואמה וגם מבני התושבים הגרים עמכם מֵהֶם תקנו וממשפחתם אשר עמכם ויקר' כה מד-מה. — שֶׁהֵם: טובים היו חללי חרב מחללי רעב שֶׁהֵם יזבו מדקרים מתנובות שדי איכה ד ט. הסבי עיניך מנגדי שֶׁהֵם הרהיבני שה"ש ו ה. כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם וכו' שגם אם לא בראם יכולין העולם להיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג תוספ' ברכ' לז..