, פ"ע, בינ' לנק' הוֹמִיָּה, עת' אֶהֱמָיָה, יֶהֱמָיוּן, — כמו הָמָה: תשאות מלאה עיר הוֹמִיָּה קריה עליזה (ישע' כב ב).  אשת כסילות הוֹמִיָּה (משלי ט יג).  משמים נשקפה הומיה בירכתי ביתה (ירוש' מו"ק ג פא ג).  הוי המון עמים רבים כהמות ימים יֶהֱמָיוּן ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון (ישע' יז יב).  אזכרה אלהים וְאֶהֱמָיָה אשיחה ותתעטף רוחי (תהל' עז ד).  כי הנה אויביך יֶהֱמָיוּן ומשנאיך נשאו ראש (שם פג ג).  אך בצלם יתהלך איש אך הבל יֶהֱמָיוּן1 (שם לט ז).  — ועינים הֹמיות, נעות ונדות: וכן תראה עיני הרשעים העזות הומיות ואינן נחות (רשב"ג, תק' מד' הנפ' יד).