*, הנייה, ש"נ, — כמו הֲנָאָה: ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוהו לבית רבי ישמעאל וכו' (נדר' ט י).  הנייה גדולה הוא לכם קבלתם עליכם בו את התורה (ספרי דבר' ה).  וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ ומה הנייה לו (מד"ר בראש' י).  שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש בו הנייה ממנו (שם פד).  שכינוסן של צדיקים הנייה להם והנייה לעולם (שם במד' טו).  ברא הקב"ה שבעים אומות ומכולן לא מצא הנייה אלא בישראל (תנחומא במדב' י).  אכילתו ואכילת חברו הנייתו והניית חברו אכילתו והניית חברו הנייתו ואכילת חברו (מעי' ה ה).  מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה ולשבחו של מקום ולבניינו של עולם כך נענשה (ספר תצא רעה).  שהזידו על הניותיו של הקב"ה (תנחומא שלח יט).