*, היסיבה, ש"נ, — שה"פ מן הֵסֵב, א)  כמו הֶסֵּב הקודם: כיצד סדר הסבה בזמן שהן שתי מטות גדול מסב בראש ושני לו למטה הימנו (ברכ' מו:).  סדר הסבה אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלין וע"ג קתדראות עד שיכנסו כולם (שם מג.).  מצה צריך הסיבה מרור אין צריך הסיבה (פסח' קח.).  אשה אינה צריכה הסיבה ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה ובן אצל אביו והשמש בפני רבו צריכין הסיבה וכו' והסיבת ימין אינה הסיבה וכן המיסב על ערפו או על פניו אין זו הסיבה (רמב"ם, חמץ ומצה ז ח).  ואין הסיבה אלא הסיבת שמאל אבל הסיבת ימין אינה חשובה הסיבה (שבלי הלקט פסח ריח).  — ואמר המליץ:  אוכלים למעדנים ושותים בהסבת שמאל כלם מסובין לאכול ולשבוע שמחים ומתענגים (ר' קלוני', אבן בחן כח).  — ב) *הֶסֵּבַּת נחלה, העברת נחלה משבט לשבט ע"י נשואים וכיוצא בזה:  וכל בת יורשת נחלה וכו' בהסבת הבעל הכתוב מדבר (ב"ב קיא:).  כשהוא אומר לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה הרי הסיבת הבן אמור (שם קיג.).  מצות הסבת נחלה שלא היתה אלא לאותו הדור שהיו בחילוק הארץ בכניסתן לארץ (ס' החנוך, מצוה תכה).