°, ש"נ, — שה"פ מן הִסְגִּיל: כונת התורה כי זה לא יקום עד אחד אע"פ שהוא נאמן ביותר ואולם זה ע"ד הגבלה והסגלה בשני מקומות לחיובי האיש בין לעניני דיני נפשות בין בדיני ממונות (ג"ע לר"א הקראי, קדוה"ח י).  שהוראת אלו המלות לא תורה להסגלת הצום אלא נראה שהרצון על כל איזה ענין שתתענה הנפש (שם, יוה"כ).  כי הדבור הוא המליץ בענין החפץ ודין יש להרמיז שהוא רוצה בהסגלה שאם לא כן ידמה סתירה (שם, סדר נשים ל).