*, ש"ז, — שה"פ מן הִסְגִּיר, — א) עצם שה"פ, בפרט הסגר המצורע וכיוצא בו במקום לבדו עד שיודע אם הוא טמא בהחלט: אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים (מגי' א ד).  מתוך החלט או מתוך הסגר (נגע' א ג).  כשם שאין ימי חלוטו עולים לו מן המנין כך ימי הסגירו לא יעלו לו מן הענין (ספרי נשא לא).  — ומ"ר: ולפעמים יסגר (המצורע) שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלימה לגמרי (ס' החנוך, תזריע קסט).  — והשתמשו בזמן האחרון במלה זו בהעתונים ובדבור בא"י להסגר שקובעת הרשות לכל חולה בחלי מתדבק לבלתי תדבק המחלה באחרים, Quarantäne; -tine.  — ב) °כנוי לבתי מדרשות של רבנים אצל הספרדים בארץ ישראל: ואף בביהמ"ד בחברת רבני ההסגר כולם פה אחד עלתה הסכמה שלא יעשה בחור מחו"ל כ"א יום אחד (של מועד) כדי שלא לבטל המנהג (הלכ' קטנ' לר"י חאגיז ד).  ויש בה (בירושלם) תשעה הסגרות והם בית יעקב נוה שלום יפאר ענוים חסד לאברהם ובנין שלמה כנסת ישראל גדולת מרדכי דמשק אליעזר מגן דוד מקור ברוך ונתייסדו ע"י נדיבי עם אלהי אברהם אשר באירופא וטורקיאה ולומדים בהם גמרא ותוספת ופוסקים (שבחי ירושלים ליעקב ברוך).  ויש שם (בחברון) ב' הסגרות הנקראים אמת ליעקב וכנסת ישראל (שם).