, ש"ז, — שה"פ מן הֵסֵב, ישיבה לשלחן לסעודה כשהוא מֵסֵב: כי זה צד סדר היסב בזמן שהן שתי מיטות גדול מיסב בראשו של ראשונה וכו' (תוספתא ברכ' ה ה).  עשה היסב בשדה טובל (ירוש' מעשר' ד נא:).  כל היסב שיש בו יין קצב להיסב (שם).  אבות דרך הסב הן קבורין (שם תענ' ד סח.).  היתה חופתו בקיטון ועשה לו הסב בטריקלין (שם ב"ב ט יו ד).  שמש שאכל כזית מצה בהסב יצא ידי חובתו (הלכ' פסוק', פסח).