*, ש"ז, — שה"פ מן הִסִּיחַ, נסח, הֶסַּח הַדַּעַת, העתקת הדעת והמחשבה מדבר, שלא תהיה דעתו עליו, שלא יחשב בו: תרומה בעינה היא אתה הוא שגזרתה לשורפה בכל מקום לא נפסלה בהיסח הדעת (ירוש' תרומ' ח מו:). היסח הדעת טעון עיבור צורה (ירוש' שקל' ז ג). דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת (תענ' ז:). שלשה באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב (סנה' צז.). צריך שיהא מכיר עצמו זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפילתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת (טואו"ח ברכ' רלד).