°, ש"נ, – שה"פ מן נקע, יַקַע, ברפואה, הקעת הארכובה וכדומה, Ausrenkung (ein. Gliedes); dislocation: ההקעה היא יציאת עצם ממקומו והנחתו אשר לא בטבע וכו' ואם לא יצא אז אמנם נקרא הסרה בלתי שלמה ורבים יקראוה שמט (קאנון ד ד ה א). בסבות ההקעה ושמיטת ההנחה הסרת האבר אם בסבת ממתחת כמי שימשך אבר ממנו וימתיח עד שיקע או תנועה כבדה על ההשענות שמסיר האבר ממקומו כמי שיהפך רגלו (שם א ב ב י). הארכובה מהירת ההקעה ולפעמים תקע בלי סבה לבד הלוך קל או המעדה מועטה (שם ד ה א כז). הקעה מן ותקע ירך יעקב ועל הרך שבירך (הנחת כוסות המציצה) לגיד הנשה והפחד (מועיל) מההקעה (שם א ד כא.