הַקְנָיָה

°, ש"נ, – כמו הַקְנָאָה: ואין לו דרך שיקנה אדם חוב בה אלא במעמד שלשתן והוא דבר שאין לו טעם כמו שביארנו או בהקניית שטר החוב עצמו בכתיבה ומסירה מפני שהוא מקנה השיעבוד שבו (רמב"ם שלוח' ושותפ' ג ז). קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרים כלום (הוא. מכיר' כט ו).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים