הַקְנָטָה

°, ש"נ, —  שה"פ מן הקניט: לא שגזרה משום הקנטה אלא משום שלא מצא תשובה (תש' הגא' הרכבי רנ). קורא להקב"ה ויענהו מצער הקנטתכם (רש"י, יב ד). כל שכן לאיש אשר כמוני מה שאני בו מרוב ההקנטה ומיעוט השגת החפץ (רשב"ג, תקון מדות הנפ'). אמנם נקרא לעג בשלא יכוון בו דבר אחר כי אם הקנטת הנלעג והבזיון בו (נופ' צופ', מסיר ליאון ג ב).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים