*,  ש"נ, – שה"פ מן הֵקִיץ, א) בהשאלה, הֲקָצַת המתים: לעתיד לבוא בשעת הקצת המתים אני שבע לראות (מד"ר תהל' יז יה). – ובמשמ' העקרית °הֲקָצָה מן השֵנה: והואיל והתבאר מהות השינה ותועלתה נאמר שההקצה פעולת ההרגשות (ריב"צ, עולם הקטן ב ג).  – ב) במשמ' מעמד ההפך מן שֵנה, היות עֵר: ותהיה (הנפש) מוכנת בטבע שתתפעל או בעת ההקצה או בעת השינה (המעלות לרש"ט פלקיירא א).  השינה וההקצה הם בחלק אחד מן הגוף או בחלק מן הנפש או  משניהם וזה כי השינה וההקצה הפכים וכו' שההקצה היא סימן שירגישו החושים כל אחד ההרגשה המיוחדת לו (צידה לדרך א מ). דע שההקצה שם מונח על התרת החושים להרגיש כל אחד כפי עבודתו בכל עניני העולם הנודעים לכל חי מרגיש וכו' והשינה וההקצה צורך לכל חי מרגיש שכל דבר שיתבטלו הרגשותיו מרוב ההקצה צריך לישן ואז ינוח לו (שם). גם יזהר מרוב המרחץ ומרוב השינה ומרוב ההקצה כי כל אלה מזיקים מאד לראות העין (מ' אלדבי, ש"א ד). רבוי ההקצה מיבשת רטיבות הגוף והמוח (שם ה).