ב. הַקָּפָה

*,  ש"נ, – שה"פ מן ב. הִקִּיף,  הקרבת שני דברים זה אל זה: שתי מגורות בעליה אחת תורם מכל אחת ואחת סקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרת כולם בהקפה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה (תוספתא תרומ' ג י). (לא צריך) צירוף סל להפריש מזה על זה אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף (תוספ' פסח' מו:).

חיפוש במילון: