ב. הָרָה

פ"י, הָרִיתִי, הָרְתָה, הָרִינוּ, אֶהְרֶה, תַּהֲרִי, תַּהַר, תַּהֲרוּ, תַּהֲרֵינָה, – הָרְתָה האשה יֶלֶד, נהיתה הָרָה, חִבְּלָה, schwanger werden; devenir enceinte; become pregnant:  ותרא (הגר) כי הָרָתָה (בראש' יו ד).  הנה נא את עקרה ולא ילדת וְהָרִית וילדת בן (שופט' יג ג).  וַתַּהַר (חוה) ותלד את קין (בראש' ד א).  ויבא אל הגר וַתַּהַר (שם יו ד).  וַתַּהַר  לאה ותלד בן (שם כט לב).  וַתַּהֲרֵיןָ  שתי בנות לוט מאביהן (שם יט לו).  האנכי הָרִיתִי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו (במד' יא יב). – ובהשאלה:  הָרִינוּ חלנו כמו ילדנו רוח (ישע' כו יח).  תַּהֲרוּ חשש תלדו קש (שם לג יא).  הָרֹה עמל וילד און (איוב יה לה).  הָרוֹ עמל והוליד און (ישע' נט ד).

– פֹעַ', הֹרָה – הֹרָה יֶלֶד, נוצר ילד בבטן האשה, empfangen werden; être conçu; be conceived:  יאבד יום אולד בו והלילה אמר הֹרָה1 גבר (איוב ג ג).  דבר עשק וסרה הֹרוֹ2 והגו מלב דברי שקר (ישע' נט יג).



1 כבר נתוכחו בדקדוק מלה זו ריב"ג ור"ש הנגיד (דרנב', הקדמ' להמשתלחק), וקצת החדשים רצו להגיה הנה במקום הרה, עפ"י התרגום.

2 הסכימו החדשים להגיה הָרוֹ, מקור קל.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים