1, ת"נ, מ"ר הָרוֹת, — א) אשה שיש לה עֻבר בבטנה, schwangere; enceinte; pregnant: הנך הָרָה וילדת בן בראש' יו יא. וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הָרָה ויצאו ילדיה שמות כא כב. כמו הָרָה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה ישע' כו יז. כי ידעתי את אשר תעשה לבני ישראל רעה מבצריהם תשלח באש ובחריהם בחרב תהרג ועלליהם תרטש וְהָרֹתֵיהֶם תבקע מ"ב ח יב. — ב) בהשאלה, עיר מבצר העומדת על הספר בין שתי ארצות2, befest. Grenzstadt; ville fortifiée; de la frontière; fortified frontier town: כה אמר יי' על שלשה פשעי בני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו על בקעם הָרוֹת3 הגלעד למען הרחיב את גבולם עמוס א יג. אז יכה מנחם את תפסח ואת כל אשר בה ואת גבוליה מתרצה כי לא פתח ויך את כל הֶהָרוֹתֶיהָ4 בקע מ"ב יה יו. — ג) שם מפשט, כמו הֵרָיוֹן: אשר לא מותתני מרחם ותהי לי אמי מקום קברי ורחמה הֲרַת עולם למה זה מרחם יצאתי ירמ' כ יז-יח. היתה הרתן5 שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבין משום אשת אח הלכ' פסוקות ב. היתה הרתן ולידתן בקדושה הרי כישראל לכל דבר שם. - ואמר הפיטן בהשאלה: היום הֲרַת6 עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם מוסף ר"ה.
הָרָה. – הֵרָיוֹן.
יָלְדָה, לֵדָה וכו', עי' ילד.
* כֶּרֶס, כְּרֵסָהּ בין שניה.
מְעֻבֶּרֶת.
* עִבּוּר.
* רֵחיים.
1 רק עברית, באשור' ארו.
2 עי' הערה שלקמן.
3 פרשו רוב הקדמונים והאחרונים הרות זו וכמו"כ הרותיה שבכתוב שלאח"כ במשמ' והרותיהם תבקע שבמשמ' הראשונה. אבל אין חצי השני של הכתוב, למען הרחיב את גבולם, מתישב כלל לפי זה, כי אין זה כלל דבור טבעי. וכבר הרגיש זאת מנחם בן סרוק ויפרש הרות שבכאן במשמ' הר, וכבר טענו עליו על זה דונש ותלמידיו, ואעפ"י שצדקו המשיגים עליו בענין הגזרה, שבודאי הרות אינו מן הר, אך בכונת הכתוב צדק מנחם מהם, כי אין ספק בדבר שהכונה פה לערים הבצורות שעל הגבול, והסכים לפרוש זה גם רי"א, וצריך לאמר כי בהשאלה נעתקה מלה זו למשמעה של עיר בצורה שעל הספר. ומקור המלה אולי בהפעל ארה באשור' שהוא משמש במשמ' הקיף ועשה כמו גדר וחומה סביב, ואולי זו היא משמעתו העקרית והראשנה של שרש זה גם בעבר' וממנה נסתעפה אח"כ המשמעה המשאלה של הריון האשה. ויש קצת ראיה לדבר שאין המשמעה של הריון האשה הראשנה והעקרית לשרש זה, והוא, שהלשון הערב' לא השתמשה בו במשמעה זו, ואלמלא היתה משמעה זו קדומה לשרש הרה טבע הדבר היה נותן שגם היא תשתמש בו. ולכן רגלים לדבר, כי השרש העקרי שהניחה הלשון השמית למושג זה הוא חבל حبل, שבו משתמשת הלשון הערב' למושג זה וישנו גם בעברית, ועקר משמעתו של שרש הרה הוא מושג שבשבילו השתמשו בו לענין מבצר וחומה שעל הגבול, ובהשאלה החלו להשתמש בו אח"כ גם לענין אשה הרה אולי ע"ש דמיון הצורה, ואח"כ גבר שמוש זה וכמעט דחה שמוש חבּל מהלשון ולא השתמשו בו אלא המליצים, ואח"כ חזר וצץ השרש הזה שנית בלשון העם קצת בצורה אחרת, עִבֵּר, במקום חִבֵּל בחלוף ח=ע, ר=ל, ומה שעוד קצת ראיה הוא שגם השרש עבּר משמש לענין ערים, טבורה של עיר: כיצד מעברין את הערים, עי' זה השרש.
4 רק אולסה' הזכיר צורה זו ויאמר כי צריך למחוק ה הראשנה Olsh. § 82 f.
5 כך, במקום הורתן.
6 והעיר ע"ז בעל שבלי הלקט, הלכ' ר"ה, סוף סי' רז וז"ל: ופתרון היום הרת עולם יש מפרשין אותה על לשון המקרא ורחמה הרת עולם וכו' שהרי בתשרי נברא העולם וכו' ויש מפרשין הוא דין ומשפט העולם וראיה שלהם שכל מקום שנאמר במשלי ריב או מדון או מצה מתרגמינן אותו הרת וכו'.