*, ש"ז, סמי' רבים הֲרֵי1, – איכות וסגולה שנופל בהן דבר מן הדברים, שבזה הדבר נבדל מאחרים, Fall; cas; case: ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי2 השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק (ב"ק א א). לא הרי פרשת הנרות כהרי פרשת שלוח טמאים ולא הרי פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות (ספרא, בריית' דר"ש). לא הרי דבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דבור הר סיני שאינו תחלה לדברות ולא הרי דבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דבור הסנה שאינו לכל ישראל (שם ויקר' א א). לא הרי מילה כהרי תלמוד תורה ולא הרי תלמוד תורה כהרי מילה ולא זה וזה כהרי פדייה ולא הרי פדייה כהרי זה (מכי' בא, מס' דפסח' יח). לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דיין ולא הרי זה וזה כהרי חרש ולא הרי חרש כהרי זה וזה (שם, משפט' נזק' ה). לא הרי המשכב כהרי המושב ולא הרי המושב כהרי המשכב (ירוש' ב"ק א ב:).
1 כך קריאת ספרדים ואשכנזים, ועי' הערה לקמן.
2 בגמ' (דף ג: ודף ד.) השתמשו בכל מקום בהמלה ראי במקום הרי: לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן שיש הנאה להזיקה ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק כראי הקרן שכוונתו להזיק וכו' לא ראי הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הרגל שאין הנאה להזיקו, ועוד שם כמה פעמים. ואפי"כ אין ספק בדבר כי אין ראי הברה האמתית של המלה והרי הברה משובשה או מצומצמה, אלא השם הרי שבא במשנה ובספרא ובמכילתא הוא היותר קדום והשם ראי הוא פרי זמן מאוחר והוא שנוי טבעי בלשון או מלאכותי בכונה לקרבו אל השרש ראה שהוא מובן יותר. ולא עמדו חוקרי הלשון עד כה על מקור מלה זו, ומה שאמרו בה ר"ב מוספיא (מלשון יונית במשמ' נזק), ולוי (מצומצם מן הראי), וקוהוט (מן חרי حرى בערב' יאות) אינו נאות לפי הענין והכונה ואין לזה שרש בטבע הלשונות, וצריך לאמר כי הרי היא מלה קדומה בלשון במשמעה מיוחדה שהשתמשו בה בעלי המשנה. ואולי מקורה במשמ' נפילה במהירות שיש לו להצרוף הרי هرى, הור هور בערב', וכמו שגם בלשון רומית נולד השם casus ממושג הנפילה.