* הֲרִיגָה, ש"נ, – שה"פ מן הָרַג: אבל לענין הריגה אפילו רבי יהושע מודה (שבת קז:). זכור ליצחק אביהם שפשט צוארו על גבי המזבח לישחט על שמך ותצא הריגתו להריגת בניו (מד"ר שמות מד). כי אין טבעם סובל ראות הריגה אפילו משונאיהם (שבט יהודה ז).  – והריגת בי"ד, של המלכות: נגמר דינה להריגה (ירוש' כתוב' ב כו ד). מעשה בקליאופטרא מלכת אלכסנדרוס שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות (נדה ל:). – °וכמו הֶרֶג, הריגת הרבה אנשים: עמדו בנסיון וקדשו האל הגדול וכאשר ראה המלך כי לא יכול להם גזר עליהם הריגה (שבט יהודה א).