ש"נ, מ"ר הָרִיּוֹת, – כמו א. הָרָה משמעה א: תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו וְהָרִיּוֹתָיו יבקעו (הוש' יד א). כשנתן הקב"ה את התורה צפור לא צווח וכו' הים לא נזדעזע ההריות לא דברו אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי יי' אלהיך (מד"ר שמות כט).