א. תזז

1, ממנו תָּזַז, ועי' נתז.



1 [למעשה יש להתחשב בעֻבדה, שלא דיקו הנקדנים בכל הצורות וכן כתבו למשל הַתֵּל (כאלו מן התל או נתל) על יד הֵתֵל (מן תלל), ואפשר שבא הֵתז במק' הִתִּיז מן נתז.]

חיפוש במילון: