זוֹ

—  א) מלת הרמז כמו זֹה: יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זוֹ לעגם בארץ מצרים (הוש' ו יו).  – ולנק' *כמו זֹאת: שתי גזוזטראות זו1 כנגד זו ברה"ר (שבת יא ב). שהיה נשוי שלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות (כתוב' י ד).  כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת וזו (של הסוטה) תחילתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת (סוט' ב א). איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו (אב' ה יז). זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי (פסח' לד:). א"ל מה היא לך זו אמר לו גרושתי היא (מד"ר בראש' לג). שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה (שם מ). הנוטל צפורניו זו בזו (שבת י ו). שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו (טהר' י ח). המושיט והזורק מזו לזו (שבת יא ב). אין מיתה מנוולת מזו (סנה' ז ג). מושיטין הקרשים מזו לזו (שבת יא ב). ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק ובאת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז וכו' אמר לו רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז (ב"ק ח ו). ששלח עליהם המקום מכה קשה שלא היה כיוצא בזו מיום שיצאו ממצרים (ספרי, בהעלותך צח). – וכמו הדבר הזה: וזו היא שקשה בדיני ממונות (ב"ב קנח:). – ולפני השם: וזו טעות טעה נחום המדי (נזיר ה ד). וזו שאלה שאל טרנוספורוס את ר"ע (ב"ב י.). זו שאלה שאל ר' יוסי בן תדאי איש טבריה את ר"ג (דא"ר א). והנה אנחנו קראנו זו הפרשה שהיא פרשת וישמע יתרו ראשונה (ראב"ע שמות כ א). וכאשר חפשנו זו הגזרה מצאנו וכו' (שם יח י). וזו המצוה תקרא בדברי רבותינו קבלת מלכות שמים (רמב"ן שם כ א). – ועם ה הידיעה: ולא אצלתי מחכמת חכמים אלא כשם שזבוב הזו הטובלת בים הגדול ומשהו מחסרה (סופר' יו ח). אמר רבי תנחומא השאלה הזו שאלני באנטיוכיה (מד"ר בראש' יט). אביה (של רבקה) רמאי ואנשי מקומה רמאין וצדקת הזו יוצאת מבנתים למה היא דומה לשושנה בין החוחים (שם ויקר' כג). – ב) מלת הצטרפות כמו אשׁר: אם ישמרו בניך בריתי ועדֹתי זו אלמדם (תהל' קלב יב).



1 בקצת נוסח' נקוד זוֹ, וכך קוראים הספרדים ורוב האשכנ' קוראים זוּ, כמו זוּ שלקמן.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים