זָוַג

*, – קל לא נהוג.

– הִפע', *הִזְוִיג, – עשה זוּג, חִבּר שנים יחד: החוסם את הפרה והמזויג את הכלאים פטור (תוספתא כלא' ה יא).  כל שהוא מזויג את האומריות זהו אומן וכל שאינו מזויג את האומריות זה הוא הדיוט (ירוש' מו"ק א פ ד).  הפקיע שהיה מזויג את הפתילות (והזהיר, כי תשא).

– פע', *זִוֵּג, – כמו הִפעיל: החוסם את הפרה והמזווג בכלאים (ב"מ צ:).  שלא לזווג לה (להצפור החיה של המצורע) אחרת קודם שלוחיה (חול' קמ.). – ובפרט בין זו"נ: אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה בזה (ירוש' קדוש' ג סד ג).  אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו (סוט' ב.).  כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת (שם ויקר' ח). אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף ומה הקב"ה עושה מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן  (פסיק' דר"כ, שקלים). – ואמר הפיטן: שביתי שפחה לבושת שנים וכו' שביתי עבד יפה עינים, כשמש בתקפו עת צהרים, בא וּנְזַוְּגֵם ונחלקה בינתים, בולדות כמו כוכבי שמים (קינ' לת"ב, ואת נוי).  לערב זִוְּגוּם בחדר אחד, והאדונים מבחוץ לבם כאחד (שם).  אלף עבדים כיללה, וזיווגתם  בלילה (מחז' ויטרי תצא).  – ובדקדוק, °זִוֵּג שתי מלים, אמר שתי מלים בצורה אחת אעפ"י שאחת מהן צריכה עפ"י הדין להיות בצורה אחרת, כדי שיהיו זוג: כי בא הפ"א  בחולם לזווג התנועות (רד"ק ירמ' כה לד).

– הִתפ', *הִזְדַוֵּג, – נתחבר עם בן זוגו והיו זוג אחד: היו מזדווגין (העדים) זוגות זוגות (סנה' ה ה).  כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות הללו כיצד א"ט הרי י' ב"ח הרי י' ג"ז הרי י' ד"ו הרי י' נמצא ה' לעצמה (מד"ר שמות טו). – ובפרט זו"נ: ואותו הפרק (בחדש ניסן) זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה (ר"ה יא.).  בקשו (שר המשקים ושר האופים) להזדווג לבתו של מלך (מד"ר בראש' פח).  מלמד שתבא (שתבע) אותן (פרעה להמילדות) להזדווג להם ולא קבלו ממנו (שם שמות א).  מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה (באו לפני רשב"י ובקשו להתפרד זה מזה אמר להם חייכם) כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה (שם שה"ש, נגילה). – ובכלל נתחבר זה עם זה: לא ישא אדם אשה ממדינה זו וילך וישא אשה ממדינה אחרת שמא יזדוגו זה אצל זה ונמצא אח נושא אחותו (יומא יח:).  לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד (שבת לא.).  כמה מלאכים נזדווגו לה (להגר) מדר' בראש' מה.  יוסף קטנן של שבטים היה ונזדווגו לו שלשה מלאכים (שם עה).  נזדווגו להן (לישראל בשעת כבוש הארץ) שלש משפחות רעות במקור נדפס "דעות". (שם צח).  אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן וכו' אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו (שם שמות מ).  אמרו להם (אומה"ע להפלסופים) יכולין אנו להזדוג לאומה זו (שם איכ', פתיח').  מה עשה הקב"ה הפליג דעתו מהם קימעא ובאו עמלקים ונזדווגו להם לישראל (שם רות א).  יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם שם ג.  ולמה קורא אותו (להיצה"ר) זקן שהוא מזדווג לו מילדותו ועד זקנתו שם קהל', טוב ילד.  ולמה נקרא שמו (של היצ"ט) ילד כי אין מזדווג לאדם אלא מבן י"ג שנה ומעלה שם. — ובמשמ' קרה לו דבר: אם נזדווג לך יום טוב עשה אותו מיד וכו' ואם נזדווג לך יום רע ראה איך לעשות תשובה ולהנצל ממנו פסיק' רבתי, ביום השמיני עצרת.  זו (הספינה) שהיא יוצאת מן הלמין לא היו הכל צריכין לשמוח שאינן יודעין באיזה פרק היא עומדה ומה ימים מזדווגין לה ומה רוחות מזדווגין לה מד"ר שמות מח. — ובכונה רעה, להזיק לו, להלחם בו, לנסות כחו אתו: מאיכן ניזדווג לו משעיר ירוש' תענ' א סד.נזדווג לו גוי לישראל נותנו לימינו שם ע"ז ב מ ג. אמר לו הקב"ה רשע לי באת להזדווג חייך שאני עושה עמך מלחמה פסיק' דר"כ, שור או כשב.  אמר ר' אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם הם מבקשים לסמותה מד"ר בראש' מב.  משל לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו שם.  כל מי שהוא בא להזדווג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם שם מא.  לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו בא זאב אחד ניזדווג לו שם נז.  ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדוג להם שם סה.  נטל (יעקב) חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם ואמר אם יבואו אומות העולם להזדווג להם לבני אני נלחם כנגדן שם פ.  למלך שהיה לו כלב אגריון וארי נמירין והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי שאם יבא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך ארי לא היה יכול לעמוד בו ואתה מבקש להזדווג לו כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג לישראל אמר להם הקב"ה שרכם לא היה יכול לעמוד בו ואתם מבקשים להזדווג לבניו שם עז.  יעקב אבינו על ידי שבקש לישב שלוה בעולם הזה ניזדווג לו שטנו של יוסף שם פד.  אמר לו הקב"ה רשע לי באת להזדווג חייך שאני עושה עמך מלחמה שם ויקר' כז.  אמר להן (הקב"ה לישראל) אם ראיתם שמזדווג לכם ברחו לתורה שם דבר' א.  יום שנזדוג להם נבוכדנצר הרשע לישראל פשט מהם שני לבושים גדולים לבוש כהונה ולבוש מלכות שם שה"ש, פשטתי

— פֻע' °זֻוַּג, מְזֻוָּג, מזווגות, — מחֻברות בזוג: רוח עצה וגבורה וכו' רוח דעת ויראת ה' וכו' ובאו מלות אלו כפולות ומזווגות כי האחת מהן שרש והתחלה אל השנית המזדווגת לה נפוצ' יהודה י.

חיפוש במילון: