1, פ"ע, עב' זָד, זָדוּ, עת' יָזוּד, יָזוּדוּ, - עשה בזדון, בכונה רעה ובעזות, mutwillig sein; agir avec mauv. intention, être arrogant; to act insolently: עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים כי בדבר אשר זָדוּ עליהם (שמות יח יא). השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי [לה] פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל יי' זָדָה אל קדוש ישראל (ירמ' נ כט). —  ואמר הפיטן: זָד על אדוניו עבד יושב נגב (מוסף ב ר"ה, אהללה). זָדוּ אנשי מרמה, וערפו טמאה בהמה , והביאו את דמה, אל הקדש פנימה (שבת ב חנוכ', אין מושיע).

—  הִפע', הֵזִיד, בינ' מֵזִיד, — כמו קל בנחץ הפעולה, עשה בצדיה, בכונה רעה: הנביא אשר יָזִיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר (דבר' יח כ). וכי יָזִד איש על רעהו להרגו בערמה (שמות כא יד). ותמרו את פי יי' וַתָּזִידוּ ותעלו ההרה (דבר' א מג). וכל העם ישמעו ויראו ולא יְזִידוּן עוד (שם יז יג). והם ואבתינו הֵזִידוּ ויקשו את ערפם (נחמ' ט יו). והמה הֵזִידוּ ולא שמעו למצותיך (שם כט). כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה (יומ' נג.). — ואמר הפיטן: דם שופכים בשוגג בלא רואים, גולים לערי מקלט הנקראים, בַּהֲזִידָם להרוג בצלם ברואים (יוצר ב שבוע', תוכחת). – והֵזִיד על פלוני: כי ידעת כי הֵזִידוּ עליהם (נחמ' ט י). מהו ותזידו שהזידו על חניותיו של הקב"ה (מד"ר במד' יז).