ב. זוּג

* 1, ש"ז, – פעמון, Schelle; clochette; bell: אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אעפ"י שהוא פקוק שבת ה דהזוג והענבל חבור פרה יב חכזוג של בהמה החצון זוג והפנימי עינבל נזיר ו ב.  הברזל שבתוך הזוג המקיש בדפני הזוג ומשמיע הקול ר"ח שבת נה:והזוג עם הענבול התלוי בין שניהם כאחד נקרא פעמון רמב"ם, כלי המקדש ט ד. – ואמר הפיטן: יחד מאחם ומחברם כדבק זוג ועינבל מרשות, מחז' ויטרי תפד.  הבנים יוצאים בקשרים ובני מלכים בזוגין שבת ו ט.  בשלושים וששה זוגין בל"ו רמונים (נכנס הכה"ג לקדשי הקדשים) מד"ר ויקר' כא.  עכשיו יהו אומות העולם מקישות עלינו כזוג לומר מה אלו שהיו ברשותם הניחו והלכו להם היך [הם] שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות להם מס ולהביא להם עבדים מכי' בשלח ב א.  זאת (חוה) היא שעתידה להקיש עלי כזוג שם בראש' יח.  שמקרקשין בזוג סימן שיתקבצו לחופה רגמ"ה ב"ב קמה:.  ועל דבר זוג המקשקש לשעות והוא עשוי באופן שכשדוחקין בו הוא מקיש כמנין שעות היום אשר בעת ההיא שאי' יעבץ ב סג



1 לא נתברר מקורו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים