זִוּוּג

*  ש"ז, — שה"פ מן זִוֵּג: שהיו כל הנביאים מבקשים זיווג לירושלם ולא מצאו (פסיק' רבתי, נחמו).  — ובפרט זו"נ: הא (שמכריזים למעלה בת פלוני לפלוני) בזווג ראשון הא (שמזמנים לו אשה לפי מעשיו) בזווג שני (סנה' כב.).  בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה (פסח' מט.).  יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק זיווגו בא אצלו וכו' יעקב הלך אצל זווגו (מד"ר בראש' סח).  הקדים הכתוב לזכור זה בענין זווג יצחק (ר"י אברבנאל. חיי שרה). — ואמר הפיטן: נתמצעו תאומים בְּזִוּוּג חתנים, לדבר על לב כלה דברים הגונים (יוצר שבה"ג, אתי מלבנון). — ומ"ר: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני (מד"ר בראש' סח).  כל הזיווגין מן הקב"ה (ספר חסיד', תתתתשכ"א).  שהזהיר לכהנים שיהיו מובדלים יותר מכל העם מהטומאות ומזווגים וממלבושיהם (מנוה"מ, חתי' נר א). — ובקצת השאלה בסגנון המקובלים: ולהבין דרך הזיווג דע כי זיווג ת"ת ומלכות לא יהיה אפשר להיות אלא ע"י התעוררות תחתון מבני העוה"ז (עסיס רמונ' ח יח). ואחר שביארנו דרך התעוררות הזיווג נבאר דרך התקשרות הזיווג דע כי אל הזיווג צריך שיקדם אליו החבוק (שם כא).  ואחר שביארנו דרך החיבוק והנישוק נבאר דרך הזיווג העצמי ופריה (שם כב).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים