* 1, —  א) פ"ע, נע תנועה קלה ממקום למקום, sich rühren; bouger; to move: נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך (תענ' ג ח). לא זז משם עד שהכישו נחש ומת (תוספתא סנה' ח ג). שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו (ספרי ואתחנן כז).  העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה (גיט' נח.). עגה משה עוגה קטנה ועמד בתוכה וביקש רחמים עליה ואמר איני זז מכאן עד שתתרפא מרים אחותי (אדר"נ ט). אמר משה אם מניח אני את ישראל וארד אין להם תקומה לעולם איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים (מד"ר שמות מב). באותה שעה אמר אברהם איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם (שם במד' יז). שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם (שם כב). שאין (אוה"ע שבאו לירושלם) זזים משם עד שמתגיירים ובאים ומקריבים זבחים ועולות (ספרי, וזאת הברכה שנד). לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי (תוספתא ברכ' ה ב). אל תזוז אלמנתי מביתי ואל תספדוני בעיירות (ירוש' כתוב' יב לד ד). ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו (נדר' סו:). אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי וכו' אי אפשי לזוז מבית אבא (כתוב' יב ג).  – ודבר לא בע"ח: ומשנה לא זזה ממקומה (יבמ' ל.). ר"ל לא נשתנתה לא בטלה. אמרה הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי עוד אינו זז מתחת ידי לעולם (מד"ר בראש' נו). לפי שתפס יעקב אבינו את שק לפיכך אינו זז לא ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות (שם פד). זכה (אהרן) וניתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו (שם ויקר' כו). בשר ודם אם יעשה לחבירו רעה אינה זזה מלבו לעולם (שם דבר' ה).  —  לא זָז מעשות דבר, לא חדל אף רגע: למלך שיצא בנו לתרבות רעה התחיל לקבול עליו באחיו וכו' התחיל לקבול עליו בקרוביו לא זז האב ההוא מלהיות קובל והולך עד שאמר לשמים למי אקבול עליו חוץ מאלו (ספרי, האזינו שו). למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה יותר מדאי לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותו לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמו (מד"ר במד' יב). —  וכמו"כ עם שֵׁם אחריו, לא זָז מדָבר פלוני: אלא אפילו באותה שעה (שחטאו ישראל בעגל) לא זז מחיבתן לוה להן ענני כבוד ולא פסקו מהן המן והבאר (מד"ר במד' כ). —  ב) פ"י: נשבעתי לו (לאברהם) שאיני זז2 טל מבניו לעולם (ירוש' ברכ' ה ב). נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו עד שפתח אליהו ואמר לו לך עמהם (מד"ר במד' כב). —  ובהשאלה: ואין צריך לזוזו מלשון אל (רש"י ש"א ד כא).

—  הִפע', *הֵזִיז, —  עשה שיזוז: עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר (שבת כג ה). דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו (אבות ג יז). שמזיז עפר ממקומו (שבת לט.). ולא היה מזיזה ממקומה (תמיד ד ג). כדי שלא יהא מזיזך (ספרי' האזינו שו). לא יזיזנה ממקומה (ביצ' לז:). אין מזיזין אותו (את הגוסס) ואין מטילין אותו ע"ג החול (שמחות א ג). נוח לו לאדם להזיז כותל בנוי שש אמות בעובי מלהזיז רגלו האחת של אבנר (מד"ר קהל', שבתי וראה).  – ואמר הפיטן: חשות ברצוא ושוב מרעישות כסא, טסות כבזק ולא מְזִיזוֹת הוד כסא (מוס' א ר"ה, וחיות). – וכמו קל עומד: קביעתם במשמרתם תמיד לילה ויומם, לבל יליזון לבל יְזִיזוּן עדי עד ממקומם (יוצר שבת ד אחה"פ, ידודון).