זִוּוּגִי

° ת"ז, — מטבע הזִוּוּג: עד עת קץ אשר בו ישתלם הייחוד והחבור הזווגיי עם השבת כל העטרות ליושנן (נפוצ' יהוד', לוח הדרוש' מג).  ביום הדבקו באומתו חבור זווגיי (שם, דרוש לא).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים