* 1, ש"ז, מ"ר זוּזִים, — א) שֵׁם מטבע קטנה של כסף, רבע השקל: מי שיש לו  ר' זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני (פאה ח ח). מי שיש לו נ' זוז והוא נושא ונותן בהם ה"ז לא יטול (שם ט). והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז (כתוב' ה א). זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז וכו' האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז (ב"ק ד א).  המקבל שדה מחבירו לשבוע אחת בשבע מאות זוז השביעית מן המנין קבלה הימנו שבע שנים בשבע מאות זוז אין השביעית מן המנין (ב"מ ט י). לאדם שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה (ספרי, האזינו שו). שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז (ב"ק לד.).  — ואמר הפיטן: והסלע חציו בקע ורביע זוּז, וְהַזּוּז מתחלק לפלג וחומשו מעה, נמצא הַזּוּז חמש מעות כסף יוצר פ' שקל', אז ראית). — ומ"ר: אם ירצה לכתוב מתנה לאדם על עצמו זהובים או זוזים שיתן לו לזמן אחר  שפעמים שלא יזדמנו לו הזוזים ליתנם לו באותו העת (תשו' הגא', הרכבי קצט). שאסור לו למוכר אפי' להראות הזוזים השמורים לצורך הפדיון (רגמ"ה ערכ' כט:). – ואמר המשורר: אעזבה בור תחתיות, ובני אדם יושבים בשפל, אעלה רום עליות, אשכון בערפל, שם בצלצלי החרוזים, אמיר צלצל הַזּוּזִים (יל"ג, גלגל החוזר).  — ובכנ': זוּזַי ללא תתי לשכני בגילה, חבתי לתשלום דרכמון לעולי גולה (קרוב' פ' שקל', אלה אזכרה). אם היו (הזוזים) של לוקח טובים מזוזיו או ממהרים לצאת יותר מזוזיו (רמב"ם שכנ' יד א). – ואמר המשורר: גביר גבר ובזז החמדות והיו כל כלי חמדה בזוזיו, וקנה כל יקר ביקר אהביו וכל רע בדודיו לא בזוזיו (ר"י הלוי, נאם אסף). במלחמת מזמות מאוייו, וכתרי הוד ושכל טוב בזוזיו, יקנה כל בני חורים לעבדיו, בצוף לקחו וחסדו לא בזוזיו (יוסף בר"ת הירוש' לר"ד בר"א בן הרמב"ם), ר"ל הודו ושכל טוב הם בזוזיו, הוא בזז אותם ולקחם לעצמו, ואת כל בני חורים הוא קנה בדבריו המתוקים אך לא בהזוזים.  — ומשל: זוז2 לקנות בו תבואה אינו מצוי ולמי שתולין אותו הנוגשים מצוי (ר"ח חגי' ה.). אחד שהיה בדרך נכנס לפונדק ובקש שיתנו לו לאכול בשני איסרין אמר לו בעל הפונדק ומה אתן לך בשני איסרין א"ל ולא שמעת המשל אומר לפי זוזי רקוד (מדר' תהל' טז).  — ב) משקל: משקל עשרה זוז3 ביהודה שהן חמש סלעים בגליל (תרומ' י ח).  — וברקוח הרפואות: קשטור משקל שלשה זוזים ניטרי זוז וחצי (קאנון ג ד ג, ובהרבה מקומות).