פ"ע, — כמו א. זוּז, ביותר חזק, תנועה של רעד, zittern; trembler; to tremble: וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זָע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה (אסת' ה ט). ביום שֶׁיָזֻעוּ שמרי הבית והתעותו אנשי החיל (קהל' יב ג). ואמר בן סירא: לא זע מכל ולא משל ברוחו כל בשר (ב"ס גני' מח יב). מעי מעי אוחילה חושש אני קירות לבי אברי זעו עלי (פסיק' רבתי כו). והיה אותו אדם זוע ומזדעזע ומרתיע ומתבהל ונבהל מתעלף ונופל לאחריו (היכלות כג). — ואמר הפיטן: אלהי דרשתיך ירא וזוע, דל אל  תבזה בעמדו משוע, דלו עיני בעני וגווע, הביטה ענני ה' אלהי (רשב"ג, שחר' יוה"כ, ארץ אשפיל). חלו וְזָעוּ ונעו כֻלמו, על רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול נשאו עינימו, להזכיר את השם לעלות לאדונמו, לדעת אם יצאה הגזרה מאת אלהימו (קינ' על י' הרוגי מלכות). זָעוּ ונתפלצו אבירים, רשע באסוף עדרים, עבר בין הגזרים (זולת שבת לפני שבוע', אלוהי). וסביביו שרפי אלים מפחדו זעים וחלים (אדר יקר, יוה"כ). חלים וְזָעִים כלם, חרדים מבלי עקוב, חיָלים מזיעים בחִלם חלוצים חשים מלעקוב (אופ' לשבת הפסק' א, מלאכי). בקשתי לצור גאוני, בקראי נחר גרוני, גרוני נחר ונבעת, גוי ונפשי זעת1 (ר"ש בר"י, אדיר ימין).

 — הִפע', *הֵזִיעַ, — עשה שֶׁיָזוּעַ: אבנים תושבות ומחרישה מזיעתן אם יש בהן שתים על משאוי שנים שנים הרי אלו יינטלו (תוספתא שבי' ג ד). מתוך שאדם למד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה (מד"ר קהל', ונתתי את). — ואמר הפיטן: חלים וזעים כלם, חרדים מבלי עקוב, חילים מְזִיעִים בחלם, חלוצים חושים מלעקוב (אופ' לשב' הפסק' א, מלאכי).