פ"ע, א) עב' זָר, זַרְתִּי, עת' אָזוּר, — זָר מפלוני, נטה וסב ממנו בקצת רגש לא נעים, sich abwenden; se détourner; take a dislike to ap: אחי מעלי הרחיק וידעי אך זָרוּ ממני (איוב יט יג). ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם לא זָרוּ מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלהים עלה בהם (תהל' עח כט-לא). — ב) עב' זוֹר, זֹרְתִּי, זֹרוּ, נטה מן הדרך, abweichen; dévier; deviate from: זֹרוּ רשעים מרחם תעו מבטן דֹברי כזב (תהל' נח ד).  — ואמר הפיטן: צר נין אח ונכד שעיר, מרחם ושת זוֹר, עם נפזר ומוסר מעיר, חש לאכול ולגזור (קרובץ ארג'יל, לפורים). 

— נִפע', נָזוֹר, נָזוֹרוּ, נָזֹרוּ, – כמו קל זרוּ: עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל נָזֹרוּ1 אחור (ישע' א ד). למען תפש את בית ישראל בלבם אשר נָזֹרוּ1 מעלי בגלוליהם (יחזק' יד ה).  – °והכוכבים במסלותיהם: ואל תאמר כי אין דן דינך למזור, כי הנה הכוכב יישר אחר היותו נזור, והשמש אחר אשר יערב יזרח ויחזור (עמנ', מחב' כד). אין לתמוה מן הירח אם הוא לפעמים במהלכו נזור, שהרי ביתו סרטן והוא אחורנית נזור (שם כז).

— הָפע', הוּזַר, מוּזָר, — נהיה זָר: מוּזָר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי (תהל' סט ט).