* 1, ש"נ, מ"ר זוּעוֹת, — כמו זְוָעָה: על הזיקין ועל הזועות2 ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם (ברכ' ט א). נפל הכתל מחמת הזועות ומחמת הגשמים (תוספתא ב"מ יא ז). אליהו ז"ל שאל לרבי נהוריי מפני מה באין זועות לעולם א"ל בעון תרומה ומעשרות (ירוש' ברכ' ט ג). מתריעין על הזועות (שם). משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנם (חול' פו.). עיקר שלוותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה ומהם עשרים וחמש שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו (מד"ר בראש' מט). על מה הזועות באות על הפסק בין מלכות למלכות (ילקוט שמעוני ש"ב כב). אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה או שבאה זועה והשחיתה אותה (רמב"ם, מכיר' יט ה). — ואמר הפיטן: ירוצצו כברקים, חיל זוּעוֹת וזיקים, לפידים דולקים, וכבזק בוזקים (אופ' לשבה"ג, בלולי אש).
1 כן קריאת הספרדים וכן נראה מהכתיב בוו אחת ועי' הערה לקמן. והאשכנ' קוראים זְוָעָה עפ"י צורת השם זועה שבמקרא. לוי נקד זוֹעָה וגם זְוָעָה, יסטר' זוָעה. בסור' זועֵא, רעד ורעש.
2 כך הכתיב בכל הספר' גם בכ"י וכמו"כ ירוש', רק בקצת ספרי הערוך זוועות בשתי ווים. ופרשו בגמ' (שם נט.) גוהא, ובאר אובא טמיא שם: בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהא. ע"כ. ורב קטינא אמר: סופק כפיו, ורבנן אמרו: בועט ברקיע.