זְוָעָה

1, ש"נ, מ"ר זְוָעוֹת — א) כמו זַעֲוָה,  עי' בזה הערך.  — ב) חרדה ופלצות: מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק זְוָעָה2 הבין שמועה   ישע' כח יט. — ואמר הפיטן: והרעים אל דעות, בקול הפליא זְוָעוֹת, מקפץ על הגבעות (אזהר' לרשב"ג, שמור לבי). — ג) °אבן האויר: זוועה הנקרא בלעז פולמין ובספרדי ראלייו הוייתו אד גפריי ואשיי ההוה מגשמים אשר מתחת לגלגל הירח ומתנשא לתוך העננים וכו' שההבדל בין זוועה  לברק הוא  שהברק קטור אשיי וכו' אבל הזוועה הוא קטור המתלהב ומגיע עד גבול האוירי התחתון (מעשה טוביה, העולם כה). פרק שמנה ועשרים מדבר במהות ואיכות הזוועות הנקרא בלעז פולמין (שם).



1 מן זוע, כמו צְוָחָה,  אעפ"י שאין זָוַע נהוג.

2 בקצת ספרים זעוה כתיב.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים