* 1, פ"ע, —  יָזוּע הגוף, הפרי וכדומה, תצא ממנו זֵעָה, לחלוחית שמכסה פניו,  schwitzen; suer; to sweat: זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזועו זיעת המעטן (טהר' ט א).

—  הִפע' *הֵזִיעַ2, הִזִּיעַ, — כמו הקל, עשה שתצא הזֵעה: שתה מים טמאים והזיע וכו' בא במים שאובים והזיע וכו' נסתפג ואחר כך הזיע זיעתו טהורה (מכש' ג א). שתי בריכות אחת טהורה ואחת טמאה המזיע קרוב לטמאה טמא (שם ג). ולא (יכנס אדם סמוך למנחה) למרחץ להזיע (שבת ט:). פקקו נקביו (של המרחץ) מעי"ט למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החיצון (שם מ.). היו רוחצין בחמין ואומרים מזיעים אנחנו (שם). נכנס ראב"ע ור"ע והזיעו בו ויצאו ונשתטפו בבית החיצון (שם). — °והזיע את הגוף, עשה שהגוף יזיע: ואם היה החולה יבש גוף ואינו יכול להזיענו והקדחת איננה חדה צו וירחצו רגליו (ספ' הרפוא' לאסף 150). הצמר מזיע את הגוף ומיגע את הבשר (מנחם, מחברת זע).