* 1,  ש"ז, מ"ר זִירִים, — א) קנה של קצת הצמחים, כמו שבת ותלתן וכדומה, Stengel; caudet; stalk: השבת מתעשרת זרע וירק וזירין 2 (מעשר' ד ה).  כאן (שזרע את התלתן) לזרע כאן (שזרעו בכונה) לזירין (ב"ק פא.). שחת תבואת חיטין ושעורין קודם שתמלא בזירין (רש"י ע"ז כ:). — ב) חבילה קטנה של עשבים, Bündel; paquet; buntch: מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין אבל לא את הזירין (שבת כד ב).  וכמה היא חבילה עשרים וחמשה זירין (ירוש' תרומ' י מז:).  הלך לו אצל חברו הלכו ומצאו שדה אחת מלאה זירים זה נוטל (נטל) שני זירים וזה נוטל ב' זירים והוא לא נטל כלום הלכו ומצאו שדה אחרת מלאה כרוביות זה נטל ב' כרוביות וכו' והוא לא נטל כלום (אדר"נ נוסחא ב כו).