ב. זִיר
* 1, ש"ז, — שם מִדָּה: ובמשורה זו זיר2 הגדול וי"א זו קיטית קטנה ספרא קדוש' ט ח.
1 עי' הערה לקמן.
2 לא נתברר ע"כ מקור מלה זו ולא דיוק משמעותה. הראב"ד פרש מלשון זֵר, אך אין לזה שום מקום כאן. בריל ואחריו ש' קרויס החליטוה לרומית sirus, שמש' הוא כלי לשמירת דגן. אך כבר דחה זאת לֶו ושער כי אולי מקורה בסורית זורא, חֹפן, ור"ל מדה כמלא החפן. וגם זה דחוק. אבל בערב' יש מלה זִיר زِير ממש, והוא שֵם לחצב או כד גדול ישימו בו מים, ואמר לשאן אלערב: אלזיר אלחב אלדי יעמל פיה אלמא'.