א., פ"י, עת' יִזְמֹר, — חתך וכסח הענפים היתרים והמזיקים מהגפן, schneiteln; émonder la vigne; to prune: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תִּזְמֹר כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליי' שדך לא תזרע וכרמך לא תִזְמֹר ויקר' כה ג-ד. הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן שבת עג:. הזומר את הגפן אחר שנודעו העוללות הרי זה זומר כדרכו וכשם שכורת האשכולות כך כורת העוללות רמב"ם מתנ' עניים ד כד. שהמוסר כרמו לשומר בין באריסות בין בשמירות והתנה עמו שיחפור או יזמור או יאבק משלו ופשע ולא עשה הוא, שכיר' ב ג.

—  נִפע', נִזְמַר, - נִזְמְרָה הגפן, שזמרו אותה: ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס ואשיתהו בתה לא יִזָּמֵר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ישע' ה ה-ו. ופעמים שכרמים נזמרים קודם הפסח וגשמים מעכבין מלחרוש אותן והן מתלכלכים תשו' גא' מו"מ פו. — ובהשאלה למילה: הגיע זמנן של ישראל להגאל הגיע זמנה של ערלה שתזמר מד"ר שה"ש ב יב. — ובמשמ' נהרג וכלה חלק גדול מהעם: הגיע זמן של מצרים שיזמרו הגיע זמן עבודה זרה שלהן שתעקר שם. ולמה קורהו (את עכן) זמרי וכו' שנזמרו ישראל על ידו שם ויקר' ט.

—  פֻע', °זֻמַּר, - נחתך: קצין מוכמר נין צוף כמר, וישֻסף וישמר ולארבעה זֻמָּר קרוב' לפור', תמימים.