*, ש"ז, מ"ר זְמָרִים, — כמו זמרה, נגינה: עשרה נקבים היו בה (בהמגרפה) כל אחד ואחד היה מוציא מאה מיני זמר ירוש' סוכ' ה נה ד ארבעה לשונות נאין שישתמש בהן העולם ואלו הן לעז לזמר רומי לקרב וכו' עברי לדיבור שם מגי' א עא: ושם סוטה ז כא ג. כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם סוט' מח.. הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבתי משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם סנה' קא.. זמר יווני לא פסק (מפיו של אלישע אחר) חגי' טו:. כשאדם נער אומר דברי זמר הגדיל אומר דברי משלות הזקין אומר דברי הבלים מד"ר שה"ש א א. בן לוי בשעה שפותח פיו בשיר וכו' והיה מוציא כל מיני זמר עד שהיו כל אחיו הלוים נסקרין בבת ראש לאחוריהם שם, מי זאת עולה. שהעופות נותנין זמר וקול ערב להולכי דרכים רש"י שה"ש ב יא. — ואמר הפיטן: במו (בד' המינים) להלל, בְּזֶמֶר והלל, ביום ולא בליל, לאין לפניו ליל יוצר א סכות, אקחה. — ומ"ר: אמרו ישראל מה עלינו לעשות אלא לומר שירים וזמרים מד"ר שמות כג. אותה שעה כשתעשה לנו ניסים האלו אין אנו כפויי טובה אלא אף אנו אומרים שירים וזמרים פסיק' דר"כ כט. — ואמר הפיטן: עלי גלות משרתי אל מנעימי שיר זְמָרֶיהָ ועל דמם אשר שֻפך כמו מימי יאוריה קינ' לת"ב, חלי ציון. — °כלי זמר, עי' כלי