1 בערב' זראפה زرافة, ולא נתברר מקורו, ועי' הערה שלקמן.

2 ת"א דיצא. אך לא ידוע בדיוק לאיזו חיה קראו בארמ' דיצא. רסע"ג תרגם ואלזראפה, וכן ריב"ג. ואעפ"י שרוב החדשים אמרו כי הזמר הוא מין עז הבר, בכ"ז יותר ראוי לקבל דעת קדמונינו רבי הלשון, רסע"ג וריב"ג, שיש לה סמך וסעד גם בדמיון צרוף האותיות של שני השמות זמר וזראפה שאין הבדל ביניהם אלא שבהאחד מ ובהשני פ, אך התחלפות שתי האותיות האלה מצוי מאד בין שתי הלשונות האחיות. והנה המצבאח הביא בשם אבן דריד כי הוא פקפק אם המלה היא ערבית במקורה. אך הוא יחיד בזה, ואפילו אם נאמר כי באמת השם הערבי זראפה שאול מאיזו לשון אחרת, אפשר כי גם הלשון העבר' שאלה השם זמר מאותה הלשון, וכ"א משתי הלשונות הברה את השם הזר בקצת שנוי לפי טבעה. בעל שלטי הגבורים תרגם זמר בהשם אוריגי וכתב: ואולם הזמר הוא האוריגי שכתב אריסטוטילי בספר שני מספורי הב"ח שיש לו קרן אחד גם הוא במצחו והוא מפריס פרסה ומעלה גרה ולא החמור הבר כי הוא קלוט עם קרן אחת גם הוא במצחו ופרסתו אינה שסועה ואינו מעלה גרה ויקרא האוריגי זמר מפני שהוא אוהב מאד הזמרה ועל כי הבעל חי הזה הוא תקיף מאד ולא יוכלו הציידים לצודו כי אם ביגיעה רבה במקום העמל והטורח הם מבקשים בתולה יפה ומפשיטין אותה ערומה כי הב"ח הזה הוא אוהב הבתולות הרבה וכשהיא ערומה תזמר בזמרה רכה ונאה באופן שכשישמע הבעל חי הזה הזמרה ורואה הבתולה הערומה נגדו הוא רץ לקראתה וכורע על ברכיה ויניח ראשו על כרסה והבתולה תרדוף בזמרתה עד שהבעל חי הזה מרוב התענוג והעדון ישכב וירדם שם ואז הציידים משימים בכבל רגלו ונותנים שלשלת של ברזל על צוארו עד שנקרא זמר שהוא נצוד עם הזמרה (שלטי הגבור' נג). ויהודה הדסי הקראי חבר שני הפרושים יחד, וז"ל: חיה קטנה היא שמה זורפי עורה צבוע בכל מיני צביעות חברבורות בכל יופי תפוש כשתתפש ברשת בוכה ומתחננת ומדמעת לפני תופשיה לשלחה מן הרשת מדברת בלשונינו כלשון ששומע את תופשו אך לא בלשון צח כלשונך (האשכול מו).