ש"נ, — א) כמו זֶמֶר: כי נחם יי' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יי' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זִמְרָה (ישע' נא ג). שאו זִמְרָה ותנו תף כנור נעים עם נבל (תהל' פא ג). זמרו ליי' בכנור בכנור וקול זִמְרָה (שם צח ה). הסר מעלי המון שריך וְזִמְרַת נבליך לא אשמע (עמוס ה כג). —  ב) °שם כללי למלאכת השמוש בהקולות בפה ובכלי בערך של הסכמה לפי טבעי הקולות, ונרדף עם נגינה, Musik; musique; music: שיש אצל המשוררין מינין הרבה מהזמרה המלאכותית עומדת על עמודי כמה תורות ותנאים לעורר תכונות הנפש פעם לשמחה פעם לדאגה פעם לכעס ופעם לרצון (שלטי הגבור' ד). גם מלאכת הזמרה [מוזיק] היא מולדת  ארץ איטליה (ק"ש, מוסדי ארץ איטליה). — ואמר המשורר: אך יד הזמרה היא תכלא הרוח כי רב כחה ומקורה רם גבוה (יל"ג, אדו"מ ב).