1 משקל אַחֻזַת, בְּכוֹרַת בן אפיח (ש"א ט א), גָּלְיָת, ועי' בהערה שלקמן.

2 אחת המלים הקשות שבמקרא, וכבר נתלבטו בה הקדמונים והאחרונים ולא מצאו דבר מספיק. ת"א תרגם: תקפי ותשבחתי, כאלו היה כתוב וזמרתי, וכך כמעט כל החדשים. וכבר נשא ונתן בזה גיגר (Urschr. 277) ואמר כי נבלעה היוד האחרנה של זמרתי כדי לקרֹא זמרתיה מלה אחת. אבל, אם בעצם הדבר אין זה מהנמנעות שתבלע היוד בפרט בכתיבה צרופה בין שתי תיבות, אין מליצת הכתוב מתישבת כלל לפי פרוש זה, כי אין זה טבעי ביותר לאמר פלוני זמרתי במשמ' אני מזמר לו, וקשה גם ויהי לי לישועה שאחרי כן. והנה, מה שנתן מקום לראות בהמלה וזמרת שֵם ביחס של מדב"ע הוא מה שקדם לו השם עזי, שפרשוהו כמעט כל המפרשים העֹז שלי, אבל גם בזה יש מקום לפקפק, כי קשה נקוד העין בקמץ במקום שורק כדין השמות ממשקל פֹל, שלפני דגש נשמר השורק הקדום בהויתו ולא נשתנה לקמץ כמו לפני שוא, כמו חָקך וכדומה. וכבר הרגיש בזה רש"י בחוש הלשון הדק שלו וערער על פרוש עָזִי כמו עֻזִי וזמרת כמו זמרתי, ואמר וז"ל: א"ת תוקפי ותושבחתי עזי כמו עזי בשור"ק וזמרת כמו וזמרתי ואני תמה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא אלא בג' מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת וכל שאר מקומות נקוד שור"ק ה' עזי ומעזי עזי אליך אשמורה וכן כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בשו"א בחטף הראשונה נקודה בשור"ק כגון עז עזי רק רקי חק חקי על עלו יסור עלו כל כלו ושלישים על כלו ואלו ג' עזי וזמרת של כאן ושל ישעיה ושל תהלים נקודים בחטף קמץ ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי אלא וזמרת וכולם סמוך להם ויהי לי לישועה לכך אני אומר ליישב ל' המקרא שאין עזי כמו עזי ולא וזמרת כמו וזמרתי אלא עזי שם דבר הוא כמו היושבי בשמים שוכני בחגוי סלע שוכני סנה וזהו השבח עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה וזמרת דבוק הוא לתיבת השם כמו לעזרת ה' בעברת ה' על דברת בני אדם ולשון וזמרת לשון לא תזמור זמיר עריצים לשון כיסוח וכריתה עוזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה. ע"כ. ואעפ"י שהראב"ע השיג על דברי רש"י אלה והשיב עליו ממה שנמצא בשירה זו בעצמה נהלת בעזך עין קמוצה, הנה רש"י בטל מקודם פרכה זו במה שדקדק בלשונו ואמר: כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בשוא בחטף, ע"כ, כי רק לפני שוא נשתנה השורק הקדום לקמ"ח, וכל מה שנדחק ראב"ע שם לישב המליצה עזי וזמרת יה שהוא כאלו היה כתוב עזי וזמרתי עזי יה, לא רפא את הכתוב מזרותו המליצית והדקדוקית, ואין ספק כי רש"י כון לאמתו של דבר, שהשם עזי הוא שם דבר, אלא שנעלם ממנו טבעו האמתי, והוא שאין זה השם עז בהוספת יוד כמו היושבי וכו', שע"ז טען הראב"ע בדין, אלא שֵם ע"מ עָנִי, ואינו כלל מן עז מהכפולים אלא מן נל"י ע'זי غزى בערב', שמשמש במשמ' יצא למלחמה על האויב, והשם ע'אזי غازى פרושו גבור מנצח, והוא שם תאר כבוד הנתון לשרי הצבא הגבורים הגדולים. והשם עזי שהוא שם מכרת ולא מדב"ע מלמד גם על חברו וזמרת שגם הוא שם מכרת, ובהוספת ת בסוף, שהיא צורה קדומה של שמות תאר ושמות עצם, כמו שכבר הזכירו המדקדקים, וגם לזָכר כמו השמות אחזת, בכורת, גלית, שבהם השם בכורת הוא שם עברי טהור, הואיל והוא שם של אחד מבני בנימין מאבותיו של המלך שאול, ושני השמות אחזת וגלית, אעפ"י שהם שמות של פלשתים, הם בכ"ז מעידים על מציאות צורה זו לשמות בזמן הקדום בהלשונות האחיות גם לזכרים, כי לשונם של הפלשתים היתה בודאי לשון שמית, ושמות הפלשתים היו דומים לשמות עברים, כמו אבימלך מלך פלשתים, ואפילו אם נניח  כי שירת אז ישיר איננה קדומה ואינה מזמן יציאת מצרים, כמו שנראה ברור ממה שנזכר בה הר הבית והמלים מקדש אדני כוננו ידיך, בכ"ז קצת חלקי השירה הם בודאי קדומים, ועכ"פ המליצה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה היתה בודאי מליצה קדומה, שגורה בפי העם, ולכן השתמשו בה המליצים והמשוררים, כמו בישע' יב ב, תהל' קיח יד, וכמו שהשם עזי מלמד על זמרת שזה שם מכרת, כן משמ' השם עזי מלמד על זמרת שגם משמעתו היא דומה וקרובה לזה, וכבר ראינו כי בהצרוף זמר נתאחדו ונתמזגו שרשים אחדים שבלשון הערב' הם מרכבים מאותיות אחרות קרובות ודומות להאותיות שבצרוף זמר, וגם השם זמרת אינו מהשרש זמר במשמ' שיר, אלא מהשרש הערבי תד'מר تذمر שמשמש במשמ' היה גבור, ושה"ת דַ'מִר, דַ'מִיר ذَمٍر, ذَمٍير גבור, אמיץ הלב. וקרוב לשרש זה הוא גם השרש ט'פר ظفر בערב' במשמ' נצח, והשם מט'אפר مظافر מנצח, כובש. והמליצה היא יפה ועזה: אלהים הוא עזי וזמרת, ר"ל גבור מלחמה וכובש ומנצח את כל אויביו, ויהי לי לישועה.