זַמֹּת
1, ש"ז, — דבר מגֻנה, Etw. Tadelhaftes; chose blamable; faulty thing: בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זַמֹּתִי2 בל יעבר פי (תהל' יז ג).
1 משקל כַּמֹּן, ועי' הערה שלקמן. —
2 הקדמונים ורוב החדשים החליטו שזה עבר מדב"ע מן זמם, ואין הלשון מתישב היטב. וקצת החדשים סֹברים כי צריך לקרא זִמּוֹתַי, הרבים מן א. זִמָּה, וגם זה דחוק גם אחרי שנשבש הכתוב, ולכן עדיף לקבל המלה כמו שהיא, כשם זכר, ולהניח שרש מיוחד זַמֹּת, במשמ' דבר מגֻנה, כמו ד'מּ בערבית.