1, פ"ע, עב' זָנְתָה, זָנִית, עת' תִּזְנֶה, וַתִּזֶן, זֹנָה, זֹנֶה, לִזְנוֹת, בִּזְנוּתֵךְ, — א)  זָנְתָה האשה, נבעלה ברצונה הטוב למי שאינו בעלה כחק, huren; se prostituer; forniquer; to whore: ויגד ליהודה לאמר זָנְתָה תמר כלתך (בראש' לח כד). ובת איש כהן כי תחל לִזְנוֹת את אביה היא מחללת באש תשרף (ויקר' כא ט). אשתך בעיר תִּזְנֶה (עמוס ז יז). הלכה היא על כל הר גבה ואל תחת כל עץ רענן וַתִּזְנִי2 שם (בירמ' ג ו). ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך וַתִּזֶן גם היא (שם ח).  שתים נשים בנות אם אחת היו וַתִּזְנֶינָה במצרים בנעוריהן זָנוּ שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן (יחזק' כג ב-ג). לא אפקוד על בנותיכם כי תִזְנֶינָה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו (הושע ד יד). ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תִזְנִי ולא תהיי לאיש (שם ג ג). — ועם על אחרי הפעל, זָנְתָה האשה על בעלה: ויקח לו אשה פילגש מבית לחם יהודה וַתִּזְנֶה עליו פילגשו (שופט' יט א-ב). — וזנתה תַּחַת בעלה: וַתִּזֶן אהלה תחתי ותעגב על מאהביה (יחזק' כג ה). — וזנתה אֶל: וַתִּזְנִי אל בני מצרים שכניך גדלי בשר (שם יו כו). — וזנתה בם: ותעשי לך צלמי זכר וַתִּזְנִי בם (שם יז). — וזנתה אֶת: ותזני אל בני אשור מבלי שבעתך וַתִּזְנִים וגם לא שבעת (שם כח). — וגם האיש על אשה שאינה אשתו כחֹק: וישב ישראל בשטים ויחל העם לִזְנוֹת אל בנות מואב (במד' כה א). — ובהרחבה, זָנְתָה הארץ, נתרבה בה הזנות: ולא תִזְנֶה הארץ ומלאה הארץ זמה (ויקר' יט כט). — ב) בהשאלה, זָנָה אחרי דבר, נמשך אחרי דבר לא טוב ונדבק בו, זנה אחרי אלהים אחרים, אחרי שֵׁדִים, אחרי עיניו ולבו וכיוצא בזה: ויאמר יי' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וְזָנָה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו (דבר' לא יו). כי זָנוּ (ישראל) אחרי אלהים אחרים וישתחוו להם סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם (שופט' ב יז). ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זֹנִים אחריהם (ויקר' יז ז). ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זֹנִים אחריהם (במד' יה לט). הבדרך אבותיהם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם אתם זֹנִים (יחזק' כ ל). והכרתי אתו ואת כל הַזֹּנִים אחריו לִזְנוֹת אחרי המלך (ויקר' כ ה). ויעש אותו גדעון לאפד ויצג אותו בעירו בעפרה וַיִּזְנוּ כל ישראל אחריו שם (שופט' ח כז). וישובו בני ישראל וַיִּזְנוּ אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים (שם לג). עיניהם הזֹנות אחרי גלוליהם (יחזק' ו ט). — זָנָה מאחרי אלהים, מֵעַל אלהים, מתחת אלהים: כי זָנֹה תִזְנֶה הארץ מאחרי יי' (הוש' א ב). אל תשמח ישראל אל גיל בעמים כי זָנִיתָ מעל אלהיך (שם ט א). וַיִּזְנוּ מתחת אלהיהם (שם ד יב). — וזָנָה מִן: הצמתה כל זונֶה ממך ( תהל' עג כז). — ועם יחס הפעול בהשאלה: ואת זָנית רֵעים רבים ושוב אלי נאם יי' (ירמ' ג א). — ובמליצה, במשמ' משא ומתן של מסחר ומקח וממכר: והיה מקץ שבעים שנה יפקד יי' את צר ושבה לאתננה וְזָנְתָה את כל ממלכות הארץ על פני האדמה והיה סחרה ואתננה קדש ליי' (ישע' כג יז-יח).

—  הפע', הִזְנָה, — א) עשה וגרם שיזנה, שתזנה: אל תחלל את בתך לְהַזְנוֹתָה (ויקר' יט כטד). — ובהשאלה: ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן וְהִזְנוּ את בניך אחרי אלהיהן (שמות לד יו). ותלך בדרך מלכי ישראל וַתַּזְנֶה את יהודה ואת ישבי ירושלם כהזנות בית אחאב (דהי"ב כא יגד). גם הוא עשה במות בהרי יהודה וַיֶּזֶן את ישבי ירושלם וידח את יהודה (שם יא). — ב) כמו קל: ואכלו ולא ישבעו הִזְנוּ ולא יפרצו (הוש' ד י). סר סבאם הַזְנֶה הִזְנוּ (שם יח). אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הִזְנֶיתָ אפרים נטמא ישראל (שם ה ג).

—  פִע' * זִנָּה, זִנְתָה, — כמו קל: עלובה כלה מזנה בתוך חופתה (שבת פח:). אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר (יבמ' לה.). כל המזנה אשתו מזננת עליו (סוט' י.). הזונה נקראת פתיות שאינה מזנה עד שתצא מדעתה (מד"ר במד' ט). רחב בשמה זינתה יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בת שאול בראייתה (מגי' יה.). שומרת יבם שזינתה פסולה ליבמה (יבמ' פא.). כלה שזינתה בקרב חופתה (גיט' לו:). — °וזִנַּת במקום זִנְתָה: מעשה של אותה האשה שזינת עליו וקלקלה מאחיו (רב צמח גאון, שע"צ יד). — ובהשאלה: אמר רבי יונה מין חטין הן (הזונים) אלא שהפירות מזנין (ירוש' כלא' א כו ד). אף הארץ זינתה (בדור המבול) (מד"ר בראש' כח).