ב. זָנַק

*, — קל לא נהוג.

—  פִע', *זִנֵּק, — זִנֵּק את פלוני במטעם, צער אותו באכלו את המטעם ולא נתן לו לאכל ממנו: אתם זינקתם את בני בבשר שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן שאתם משתחוים להן והן אוכלין ואתם נמסים (מד"ר שמות יו).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים