ב. זָנַק
*, — קל לא נהוג.
— פִע', *זִנֵּק, — זִנֵּק את פלוני במטעם, צער אותו באכלו את המטעם ולא נתן לו לאכל ממנו: אתם זינקתם את בני בבשר שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן שאתם משתחוים להן והן אוכלין ואתם נמסים (מד"ר שמות יו).