ש"נ, — דבר שאדם נבהל ומזדעזע ומתפלץ ממנו, Ggst. d. Schreckens; objet de terreur; subject of terror: יתנך יי' נגף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו והיית לְזַעֲוָה לכל ממלכות הארץ (דבר' כח כה).  כי כה אמר אדני יי' העלה עליהם קהל ונתן אתהם לְזַעֲוָה ולבז (יחזק' כג מו).  ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם יי' את החרב להרג ואת הכלבים לסחב ואת עוף השמים ואת בהמת הארץ לאכל ולהשחית ונתתים לְזַעֲוָה1 לכל ממלכות הארץ (ירמ' יה ג-ד).  ונתתים לְזַעֲוָה1 לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל המקמות אשר אדיחם שם (שם כד ט).  ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים לְזַעֲוָה1 לכל ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל הגוים אשר הדחתים שם (שם כט יח). ויהי קצף יי' על יהודה וירושלם ויתנם לְזַעֲוָה1 לשמה ולשרקה כאשר אתם ראים בעיניכם (דהי"ב כט ח).  – ואמר הפיטן: הן שמתני נפשי לדאבה, ונתתני לעין כל לְזַעֲוָה (רמב"ע, תתנ' לעשי"ת, להודות). – ואמר המשורר: שור נא! כידון נטוי בימין הנער עליו, הוי זעוה! ראש איש מת תקוע (יל"ג, אדו"מ ד). - °וכנוי לאבן האויר: כי נפל פלח רכב גדול במדינת אשביליא קרוב למגדל תועבותם והסכימו החכמים הרואים והשומעים בזעוה ההיא כי באויר נתילד הרכב ההוא מחלקים עפריים אשר עלו שם ונתקשו לאבן (שער השמים א ג).