זָעֵף

, ת"ז — מי שהוא בזַעַף: וילך מלך ישראל על ביתו סר וְזָעֵף ויבא שמרונה (מ"א כ מג).  ויבא אחאב אל ביתו  סר וְזָעֵף על הדבר אשר דבר אליו נבות היזרעאלי (שלא יתן לו את הכרם) (שם כא ד).  אמר הקב"ה סר וזעף הוא זה (משה) לראות בצערן של ישראל במצרים לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן (מד"ר שמות ב).

חיפוש במילון: