ש"ז, כנ' זַעְפּוֹ, — כעס וקצף גדול: זַעַף יי' אשא כי חטאתי לו (מיכ' ז ט). והשמיע יי' את הוד קולו ונחת זרועו יראה בְּזַעַף אף ולהב אש אוכלה (ישע' ל ל).  נהם ככפיר זַעַף מלך וכטל על עשב רצונו (משלי יט יב). ויכעס אסא אל הראה ויתנהו בית המהפכת כי בְזַעַף עמו על זאת (דהי"ב יו י). ותהרגו בם בְּזַעַף (שם כח ט). וּבְזַעְפּוֹ עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו (שם כו יט). — ואמר המשורר: אם ילדי יום אותך ענו בעזוז נפש אותם ענה, או לך מנו לילות עמל לבב כבד להם מנה, או ים זַעְפָּם לך יסתער לו לב רחב כחול פנה (ר"י בן סהל בשבח רמב"ע איכה). — ובהשאלה להים בהתגעש מימיו: וישאו את יונה ויטלהו אל הים ויעמד הים מִזַּעְפּוֹ (יונה א יה). ואיזהו השונית כל מקום שהים עולה בזעפו (אהל' יח ו). כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו נטלו אחת מהן והטילוה לים ועדיין לא נח הים מזעפו בקשו להטיל את חברתה (יומ' לא.). רמז הקב"ה לשר של ים ועמד מזעפו (מד"ר בראש' י). —  *ולהגשמים כשהם יורדים בחזקה, ברוח עז ונפץ: התחילו גשמים מנטפין אמר (חוני) לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון (תענ' ג ח). —  *ולהרוחות: בשבאין (הרוחות) בזעף אבל שבאים בנחת אומר ברוך עושה בראשית (ירוש' ברכ' ט ג). — °ומ"ר: בקרבך תסתר רוח זְעָפִים (תוכח' מוסר יה).