ש"ז, בכנ' זַעְמוֹ, זַעַמְךָ, מ"ר זְעָמִים, — כעס וקצף עז וחזק, Zorn; colère; anger: כי עוד מעט מזער וכלה זַעַם ואפי על תבליתם (ישע' י כה).  לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זָעַם (שם כו כ).  הנה שם יי' בא ממרחק בער אפו וכבד משאה שפתיו מלאו זַעַם ולשונו כאש אכלת (שם ל כז).  לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זַעַם מלאתני (ירמ' יה יז).  את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זָעַם (יחזק' כב כד).  ישלח בם חרון אפו עברה וָזַעַם וצרה (תהל' עח מט).  בְּזַעַם תצעד ארץ באף תדוש גוים (חבק' ג יב).  שכח יי' בציון מועד ושבת וינאץ בְּזַעַם אפו מלך וכהן (איכ' ב ו).  יפלו בחרב שריהם מִזַּעַם לשונם (הוש' ז יו).  — ובכנ': הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זַעְמִי בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז (ישע' י ה-ו).  מקצפו (של אלהים) תרעש הארץ ולא יכלו גוים זַעְמוֹ (ירמ' י י).  לפני זַעְמוֹ מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו (נחום א ו).  כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי מפני זַעַמְךָ (שם לח ד).  באים מארץ מרחק מקצה השמים יי' וכלי זַעְמוֹ לחבל כל הארץ (ישע' יג ה).  פתח יי' את אוצרו ויוצא את כלי זַעְמוֹ כי מלאכה היא לאדני יי' צבאות בארץ כשדים (ירמ' נ כה).  — ושפך זַעְמוֹ: ושפכתי עליך זַעְמִי באש עברתי אפיח עליך (יחזק' כא לו).  כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זַעְמִי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ (צפנ' ג ח).  שפך עליהם זַעְמֶךָ וחרון אפך ישיגם (תהל' סט כה).  — *פנים של זעם: אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך  (ברכ' ז.).  אותם פנים של זעם שהיו ראויות לבא אליך יסירם ממך (מד"ר במד' יא).  — ומ"ר °זְעָמִים: וירד מיכאל המלאך להרגו בִּזְעָמִים, וזעק הגוי גם צדיק תהרוג ותשפוך דמים (שחר' ב ר"ה, אשר מי).  מלא רחמים, נא הפר זְעָמִים ויודוך עמים אלהים אדירים (סליח' מוס' יוה"כ, אלהי העברים).  זכור תזכור רחמים יום הדין, הפר כעס וזעמים עת תדין, ליראיך ולחושבי שמך המה יושבי על מדין (פזמ' תימנ', בת אהובת אל).  — ומשל: בעת הזעם אלף אוהבים לא יצדיקוך, ובעת הרצון אלף שונאים לא יזיקיך (מראה המוסר יג).