פ"ע, עב' זָקְנָה, זָקַנְתִּי, עת' אֶזְקַן — היה או נהיה זקן, alt werden; vieillir; be old: ואברהם זָקֵן בא בימים (בראש' כד א). ויהי כי זָקֵן יצחק ותכהין עיניו מראות (שם כז א). ויהי כאשר זָקֵן שמואל וישם את בניו שפטים לישראל (ש"א ח א). הנה נא זָקַנְתִּי לא ידעתי יום מותי (בראש' כז ב). ויאמר יי' אליו (אל יהושע) אתה זָקַנְתָּה באת בימים (יהוש' יג א). ויאמר אלהם (יהושע לעם) אני זָקַנְתִּי באתי בימים (שם כג ב). ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זָקַנְתִּי ושבתי (ש"א יב ב). הנה אתה זָקַנְתָּ ובניך לא הלכו בדרכיך (שם ח ה). נער הייתי גם זָקַנְתִּי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהל' לז כה). שבנה בנתי לכן כי זָקַנְתִּי מהיות לאיש (רות א יב).  שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זָקְנָה אמך (משלי כג כב). וַיִּזְקַן יהוידע וישבע ימים וימת (דהי"ב כד יה). 

—  הִפע', הִזְקִין, פ"ע, — כמו קל: חנך לנער על פי דרכו גם כי יַזְקִין לא יסור ממנה (משלי כב ו). — ואמר בן סירא: בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא ישן בלילה בקטנותה שמא תתפתה בנערותה שמא תזנה בגרה שמא לא תינשא נישאת שמא לא יהיו לה בנים הזקינה שמא תעשה כשפים (ב"ס, סנה' ק:). האיש אינו מזקין והאשה מזקנת (מד"ר בראש' מז). — ומצוי שמוש זה מאד: תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם וכו' ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות ניתוספת בהן (שבת קנב.). כל עיר שיש בה מעלות ומורדות אדם ובהמה שבה וכו'  מזקינים בחצי ימיהן (ערוב' נו.). בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים (כתוב' פב:). עד עכשיו הן העגלות והפרות (שנשאו את הארון) קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו (מד"ר במד' יב). מרוב טובה שהיה להם מרדו באלהיהם ועוד שהזקין אותו אלוה שלהם (שם אסתר ג ט). —   ויוצא, הִזְקִין אותו, עשהו לזקן: קנאה ואף יקצרו ימים ובלא עת תזקין דאגה (ב"ס גני' ל כד).

—  נִתפ', *נִזְדַּקֵּן, — כמו קל והפעיל: אם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה (ירוש' ברכ' ט ח). האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש (רש"י ויקר' כז ז). — ובהשאלה, נזדקן הדין, כבר עבר עליו הזמן הראוי: גדול שבדיינין אומר נזדקן הדין (סנה' מב.). אומר בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין (שם). —  °והעין, וכדומה: נתישנה ונזדקנה עיני בכהיית אור (רש"י תהל' ו ח).