, ש"נ, סמי' זִקְנַת, כנ' זִקְנָתוֹ, — א) שה"פ מן זָקֵן:  ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זִקְנָתָהּ (בראש' כד לו).  — ב) מעמד הזקן, כמו זֹקֶן:  ועד זִקְנָה, אני הוא ןעד שיבה אני אסבל (ישע' מו ד).  אל תשליכני לעת זִקְנָה ככלות כחי אל תעזבני (תהל' עא ט).  וגם עד זִקְנָה ושיבה אלהים אל תעזבני (שם יח).  ויהי לעת זִקְנַת שלמה נשיו הטו את לבבו (מ"א יא ד).  רק לעת זִקְנָתוֹ חלה את רגליו (שם יה כג).  אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן (ברכ' לט.).  לשמונים מיתה של זקנה (ירוש' ביכור' ב סד ג).  ימי הרעה אלו ימי הזקנה (שבת קנא:).  וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו (שפ קנב.).  מחמת זקנה נשרו (שערותיו של ר' יוחנן) (נזיר נט.).  עד אברהם לא היה זקנה (ב"מ פז.).  בישיבה הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה (ב"ב קכ.).  אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה (סנה' יז.).  דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתו (שבת קנב.).  — ומשל:  הזקנה אם השכחה (צוַאת ר"י א"ת, דרך טוב'). 

   זָקֵן, זֹקֶן, זִקְנָה, *זִקְנוּת, זִקֻנִים.

   ימים, בא בימים, האריך ימים.  — ישיש, זקן מאד.  — °יְשִׁישׁוּת.  — יָשָן. 

   עַתִּיק. — °עתיקות.

   קדום, ימים הקדומים.  — קדם, בימי קדם.

   שֵׂיבָה, שָׂב.  — שָׁנִים, בא בשנים.