1 בערב' ד'קנ ذقن, קצה הלחיים, מקום החבור של שני הלחיים. והשערות הצומחות מהמקום ההוא נקרא בערב' לחיה لحية, ר"ל השם שהשתמשה בו הלשון העברית לשני צדי הפנים, והחלק הזה קוראים בערב' חַ'דּ חַדּוּד خَدّ, خَدُّد. אבל, בלשון העם משמש גם השם ד'קן להשערות, ואמר אלתאג': אלד'קן מא ינבת עלי מג'תמע אללחיין מן אלשער הכד'א הו ענד אלעמא ופי שׁפא אלע'ליל אנהא מולדה וקאל אלזמח'שרי פי רבע אלאבראר אנהו אללחיה פי כלאם אלנבט. —  ובעבר': אלד'קן הוא השער במקור נדפס 'השאר' שיצמח על חבור הלחיים כך היא בלשון העם ובשפא אלע'ליל נאמר כי זו מלה 'נולדה' מחדש ואמר אלזמח'שרי שבלשון הנבטים הוא פאת הזקן. ע"כ. אבל אין ספק, כי גם בלשון ערב הקדומה התרחבה משמ' השם זקן גם להשערות, מפני שיש גם בערב' הקדומה השם דִק'ן לאדם זָקֵן, ומשמעה זו יכלה להסתעף רק משערות הזקן ולא מגוף קצה הלחיים. גם בארמ' משמש השם דקן רק לקצה הלחיים ולא להשערות.