1, ש"נ, כנ' זֵרוֹ, מ"ר זֵרִים, —  א) דבר המקיף לדבר אחר ומקשט אותו, Leist; bord; border: ועשית עליו (על הארון) זֵר זהב סביב (שמות כה יא). ועשית לו (להשלחן) זֵר זהב סביב ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית זֵר זהב למסגרתו סביב (שם כד-כה). ועשית לו (להמזבח) זֵר זהב סביב (שם ל ג). ושתי טבעת זהב תעשה לו מתחת לזֵרו על שתי צלעתיו (שם ד). —  *ומ"ר: א"ר יוחנן שלשה זירים הן של מזבח ושל ארון ושל שולחן (יומ' עב:). —  °וקצה של דבר: מי שנסדקה שפתו והוא שנסדק מזר שלה עד שתחלק לשני ראשים (הרמב"ם ביא' המקד' ז ו). —  °ובמשמ' עטרה, ואמר הפיטן: כְּזֵר הנתון על מצח מלך מראה כהן (מוס' יוה"כ, כאהל). —  ב) °עגול של מתכת וכדומה: זיר של נחשת או של ברזל כאותן שתולין הנרות לפני הארון ובו קבועין אונקלאות ותולין בהן כלי חרס מלא מים להתקרר (ערוך, ערך כדום).